【中華百科全書●戲劇●豫劇】
<P align=center><STRONG><FONT size=5>【<FONT color=red>中華百科全書●戲劇●豫劇</FONT>】</FONT></STRONG></P> <P><STRONG>豫劇,俗稱河南梆子、河南高調。</STRONG></P><P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>流行於河南以及陝西、甘肅、山西、河北、山東、江蘇、安徽、湖北等省部分地區。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>它的形成歷史,至今說法不一:或說起於後唐莊宗時;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>或說起於北宋;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>也有說起於明代。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>它的音樂形成,也說法不一:有謂源於同州梆子;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>有謂起於北方弦索腔;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>或謂明未來自秦腔;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>但也有以為起於河南民間音樂基礎上土生土長的。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>其它以上所說各種情形,均與發展有關。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>由於地區不同,大致有四類聲腔:即豫東調、祥符調、豫西調、沙河調。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>以商邱為中心,流行於開封附近的祥符調與之相近;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>聲調高亢,用假嗓,又稱東路、上五音。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>以洛陽為中心,聲調低沈,用真嗓,又稱西路、西府調、靠山簧、下五音;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>豫東西地區沙河流域流行的叫沙河調,又稱本地梆。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>豫北地區又有高調,或稱小梆子調。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>豫西調渾厚、奔放,和細膩典雅兼收並蓄。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>豫東調則華麗、清新、明快。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>樂器有板胡、二胡、三絃、琵琶、笛、笙、嗩吶、大鑼、二鑼、手鈸、鼓板、梆子…等。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>牌子曲分笛牌:有紫金杯、沽美酒等;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>絃牌:有朝天子、浪淘沙等。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>樣板腔體音樂,有慢板、二八板、流水板、飛板等;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>唱腔處理又有歡音、哭音、迎風、連環扣、金鉤掛等。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>(李殿魁)</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>引用:http://ap6.pccu.edu.tw/Encyclopedia/data.asp?id=6537
頁:
[1]